אחת הדרכים לקבל כוח
היא מבחוץ.
חברה טובה
שיודעת את העבודה,
כתובת שמרגישה לך זמינה,
מזמינה,
מטעינה.
ולא חלילה,
שואבת אנרגיה,
מחלישה.
מקטינה.
הפעם אני רוצה ללמד אותך
להיות הכתובת הזו.
אני מניחה שיש חברות שמחפשות אצלך אוזן קשבת,
הילדים שלך בוודאי מייחלים.
את עצמך- יכולה לפעמים להיות כתובת לעצמך.
חשוב שתדעי כמה כללים.
כלל ראשון בהקשבה נותנת כוח:
את לא הסיפור כאן. הפעם.
אם חברה משתפת אותך בכאב אישי,
אל תספרי לה מיד את הסיפור המקביל שלך.
בטח לא אם הוא דרמטי יותר, מתסכל יותר,
גרוע יותר.
כשאת תשתפי- יגיע תורך.
עכשיו- תני לה את המקום שמגיע לה.
כלל שני בהקשבה נותנת כוח:
כל כאב ראוי להכלה.
את רוצה להרגיע את חברה שלך,
אין לי בזה ספק.
לכן לפעמים תרצי להראות לה
כמה שהכאב שלה לא כל כך נורא.
מה לעשות?
זה לא באמת מקטין את הכאב,
זה מקטין את המספרת.
הרגע היא סיפרה לך שזה קשה לה.
מסכימה להסכים?
כלל שלישי בהקשבה נותנת כוח:
בלי סיבות.
אל תסבירי לה למה זה קרה,
בטח לא למה זה בכלל בגללה.
ומה היא הייתה יכולה לעשות אחרת,
או הייתה צריכה.
לא זה מה שהיא צריכה.
מלבד מה שיש כאן פגם באמונה,
יש כאן טעות בעיתוי.
הדבר הרי כבר קרה, נכון?
עכשיו היא צריכה מישהי שתגיד לה
שזה כואב, וזה קשה,
לא כמה טעויות היא עשתה בדרך.
כלל רביעי בהקשבה שנותנת כוח:
בלי עצות
את זה אולי הכי קשה ליישם,
אבל קריטי לנסות.
כי כשחברה משתפת אותך בקושי או אתגר,
היא זו שצריכה לבקש ממך עצה.
אם ממש יש לך מה לתרום,
והבקשה מצידה מתמהמהת,
בצעי נוהל 'נקישה בדלת'.
שאלי אותה אם היא רוצה לשמוע.
תעשי את זה,
רק אחרי שנתת מקום לעצם הכאב.
אחרת,
אין מקום לעצה שלך להיכנס.
ועכשיו-
תקראי שוב את המייל מהתחלה,
ותוודאי שיש לך-
כתובת כזו.
יש?
מעולה.
אם לא,
תהיי את בשבילך הכתובת הזו.
תאמיני למה שאת מרגישה.
תסכימי שזה כואב.
את אולי מכירה את הביטוי-
'זה סיפור שאת מספרת לעצמך'.
ובכן,
כן!
זה סיפור שהנפש שלך מספרת,
וזה סיפור שראוי להישמע.
רק כאב שמסכימים לו להיות,
מסכים ללכת
מנגנון הרגש השלילי
עובד בדיוק אותו דבר
אצלך ואצל ילדייך.
עכשיו את יודעת הרבה יותר
איך לתת להם הכלה ואמפתיה.
את כבר יודעת מה הם לא רוצים ממך,
לא סיבות, לא עצות,
לא כמה אצלך זה היה יותר גרוע.
מה כן?
רק הסכמה שזה כואב.
לא יותר.
