"אין לי אמון".
אומרות לי אמהות.
"אין לי אמון בעצמי".
"אין לי אמון בילד".
"אין לי אמון בשינוי".
בטח שאין לי אמון בגישות חדשות
שמתיימרות להבטיח לי גדולות ונצורות.
אז הנה, קבלי את האתגר של הדור,
דווקא בגלל ההתפתחות המטאורית שמתרחשת בו.
ככל שאנחנו יותר מנסות,
האמון שלנו בהצלחה נחלש.
למה זה קורה?
כי אנחנו מרכיבות את המשקפיים הלא נכונות,
אבל המאד נגישות-
משקפי העבר.
אנחנו מסתכלות על העתיד במשקפי העבר.
בטוחות שמה שלא עבד,
כבר לא יעבוד,
מה שלא הצליח, כבר לעולם לא יצליח.
ואין לנו אוויר.
כי כמה כבר אפשר לנסות?
את צודקת!
בדיוק לכן אני מציעה לשתינו להחליף משקפיים.
מסתכלים על העבר במשקפי עתיד,
ו"שיוויתי ה' לנגדי תמיד"
מה זה אומר בפועל?
במילים פשוטות?
זה אומר להתבונן במה שלא הצליח
ולנסות להבין- למה?
מה לא עבד שם?
מה לא היה שם מדויק לי ולכוחות שלי?
אלו אוצרות שמסתתרים במה שלא הצליח,
ואיתם אפשר לדייק את הפעולה הבאה.
ואיפה ה' נכנס לתמונה?
זו לא שאלה.
זו התשובה!
רק הידיעה הברורה שיש ה' במקום הזה,
היא זו שנותנת לנו את הכוח לומר-
אין סיכוי שאין סיכוי!
ומה אם הילד שלך לא מאמין בעצמו?
לפעמים-
מילים של אמונה יכולות להיתקע בדרך,
כי יש גוש כואב שחוסם.
איך לדבר עם הילד
בצורה שתעבור,
אני מלמדת, בין השאר בתוכניות שלי למנויות
אם זה חשוב לך-
תקבעי איתי עכשיו שיחת התאמה.
