נניח שאנחנו יוצאת מנקודת הנחה

שיש לך כבר כוח.

 

השגת אותו דרך שוקולד,

דרך שיחה טובה עם בעלך או עם חברה,

אולי דרך נופש נשים שהשאיר בך חותם.

 

תכל'ס,

יש לך כבר כוח.

תודה לה'.

 

רגע, מה את הולכת לעשות איתו?

 

הכוח (כמו כסף, אגב) הוא לא מטרה.

הוא אמצעי.

יש לך הרי תפקיד למלא,

ובשבילו- צריך שמד הכוח לא יתכלה;

אבל—

מה הלאה?

 

קבלי כמה רעיונות.

 

אם יש לך כוח-

את יכולה להקשיב לילדים ולהיות בנוכחות.

(את יודעת, קודם כל צריך להיות…)

 

אם יש לך כוח-

את יכולה להשתמש פחות בכוח

כי את כבר יודעת שתוקפנות היא חולשה,

לא חוזק.

 

אם יש לך כוח-

את יכולה לשמוע רעיונות מחברות

ולא ליפול לבור ההשוואות האיום,

זה שמוציא אותך פיסטוק,

רק כי מישהי הכינה עם הילדים שלה עוגיות.

את אפילו יכולה להחליט אם מתחשק לך גם.

 

אם יש לך כוח-

את לא צריכה לברוח כל הזמן לאי בודד.

אגב, אם יש לך כוח,

זה אולי דווקא כי כן ברחת לשם לכמה ימים

וחזרת מלאה 

ב…כוח.

 

אם יש לך כוח-

את פנויה לבדוק למה הילדים רבים כל הזמן,

ומה יכול לעזור להם לריב פחות.

 

אם יש לך כוח-

את יכולה עם קצת סבלנות 

ללמד אותם איך לבטא רגשות

בלי שכל הבית יהפוך לזירת מלחמה.

 

אם יש לך כוח-

לקולות המחלישים של היצר הרע

יש עליך פחות השפעה.

וגם אם הם חודרים,

יש לך עבורם תשובה חזקה.

 

אם יש לך כוח-

את לא מתעצבנת על המייל הזה,

להפך,

את שואלת את עצמך 'איך כן',

ומקסימום שולחת לי את השאלה המכוננת הזו

במייל חוזר.

 

הכוח הוא אמצעי למימוש כל מטרה, 

לא המטרה בעצמה

 

​איך משיגים כוח?

זו שאלה חשובה-

אם שעות שינה לא מעניקות אותה,

כנראה שהתשובה מסתתרת עבורך כאן.

ואם כבר יש לך כוח-

ואת רק רוצה לממש אותו,

לתת לילדים שלך מה שהם באמת צריכים ממך,

את כותבת לי מכאן.