אני רוצה לשתף אותך בתובנה מאלפת.

כזו שאם נפנים אותה כולנו-

חיינו וחיי ילדינו יעלו על הגל הנכון.

בלוח היום יום

(ספר קטן עם תוכן ענק- שבו פתגם יומי לכל יום)

בתאריך כ"א שבט

נכתב התוכן הבא (במילים שלי):

חובת נשי ובנות ישראל לעמוד בשורה ראשונה

בכל הקשור לחיזוק ענייני התורה והמצוות,

ועליהן לחזק תדיר את ענייני ההדרכה והחינוך.

לא, אל תדאגי,

אני לא עושה עכשיו הסבת מקצוע 

ו(לצערי) לא פותחת עדיין

מרכז חדש שיעסוק בחיזוק היהדות,

למרות שאם תחשבי על זה-

לגדל בלי להקטין בהחלט עוזר לנו

מחזק את היהדות של הילדים שלנו.

מה שכן תופס אותי כבר שנים באמרה הזו

הוא הביטוי הייחודי "בשורה הראשונה".

תראי מה זה בחירה מדוייקת של מילים.

אנחנו רגילים ומרגילים לחתור למקום הראשון.

המקום הראשון הוא משאת נפש של הרבה ילדים והורים,

כל אחד בתחומים החשובים לו.

רק מה?

מקום ראשון יש רק אחד!

ואם אני שם, אתה כבר לא.

זה תמיד אחד על חשבון השני.

זוהי תודעת צמצום שנכפתה על עולמנו

ואנחנו נושמים אותה בכל רגע ורגע מחיינו.

כאן, מכוונים אותנו גדולי ישראל ליעד אחר לגמרי.

לעמוד בשורה הראשונה!

את יודעת מה ההבדל בין מקום לשורה?

ובכן- המקום.

בשורה- יש מקום לכולם!

וכל אחד נבחן לפי הקצב שלו,

לפי הדרך אותה הוא עשה,

לפי הכלים שלו,

לפי המאמצים שלו.

אף אחד בשורה לא מפריע לאחרים לעמוד לצידו.

השורה היא ארוכה מספיק,

וכל מי שרוצה לחתור אליה- מוזמן.

אין כאן סיכון של דריכה,

של דחיפה החוצה,

של להצליח על חשבון מישהו אחר.

אם נחיה ונחנך ככה-

את יודעת מה יקרה לילדים שלנו?

תבוא להם רווחה!

(פשוט, יהיה להם מספיק מקום…)

הם ישיגו פניות, 

הלחץ יפחת,

המתח ינחת,

אף אחד לא ירגיש נסחט!

כל אחד ידע שיש לו את כל היכולת,

ואת כל התנאים- 

להתקדם ולהגיע,

לכל אחד יהיו את כל הכבוד 

ואת כל הנתונים,

כדי להצליח.

איזה עולם אחר ייבנה לנו כאן?

אם תחרות וקנאה הם אתגרים שהילד מתמודד איתם, 

בואו נראה לו שיש מקום לכולם

 

מה את אומרת?

לאן את רוצה לדרבן את הילד להגיע?

רוצה שהוא יהיה במקום הראשון,

או שיגיע לגרסה הכי טובה של עצמו?

אלו שאלות חשובות.

וכל תשובה שאת עונה,

מעמידה אותך על הדרך הנכונה.

ואם מעניינת אותך הדרך עצמה…

אנחנו כאן במרחק לחיצה

כי מגיע לילדים שלך ולך לעמוד בשורה הראשונה!