היום אני עם שאלה שעולה שוב ושוב 

בסדנאות שלנו,

מעניין אם גם את חושבת עליה.

 

"דאברושי,

את מדברת על ללמד את הילדים לנהל רגשות,

אבל—

אני עצמי עדיין לא מצליחה.

אני כועסת חזק…

אני מתעצבנת המון…

אני- ובכן, אני עצמי לא בדיוק מצליחה לנהל את הרגשות שלי.

אז מה אני רוצה מהם???"

 

אמא אחרת שואלת,

"את מבקשת שאלמד את הילדים

להפריד בין 'מה' שהם אומרים ל'איך'.

יפה!!!

אבל—

אני עצמי לא מצליחה לעשות את ההפרדה הזו!!!

אני צועקת ומקטינה,

אני קצת צינית,

הרבה מאשימה.

אז מה אני רוצה מהם???"

 

וזה קשור גם לערך עצמי,

שאמהות בעצמן מתמודדות איתו,

ושלא לדבר על הרגלים—

מי מאיתנו האמהות לא נופלת בתחום של הרגלים יעילים?

אז שוב,

עולה השאלה מאליה.

מה אני רוצה מהם!!!

 

מזדהה עם השאלה?

 

אם כן,

אני כאן עם תשובה חזקה.

כזו שחשוב שכל אמא בעולם תפנים:

את לא רוצה מהם,

את רוצה בשבילם

 

אם אני כאמא

מתקשה לנהל את הרגשות שלי,

(ובינינו,

אם אני מתאפקת ודוחקת הכל פנימה-

ולא מראה רגשות בכלל,

זו עדיין אותה בעיה,

רק מהצד ההפוך שלה)

יש לי דרייב חזק מאד

לעזור לילדים שלי 

להגיע לגילי 

כשהם מאומנים יותר.​

 

אדם בן שלושים שלא יודע לנהל רגשות,

הוא בסך הכל ילד

שלא אימנו אותו לכך.

 

ולא,

זה לא שאין מה לעשות בגילנו המופלג😉,

זה פשוט הרבה יותר קל להתאמן 

על כל זה מגיל צעיר.

 

את באמת לא יכולה לבוא אל הילדים בטענות

(גם אם היית מושלמת בתחום, אגב,

לא היה כדאי לך לבוא אליהם בטענות)

את כן יכולה לרצות מאד ללמד אותם

לבטא את עצמם,

לתקשר בריא,

לא לדחוק רגשות אבל גם לא לזרוק אותם על הזולת,

את רוצה להקנות להם הרגלים

כמה שיותר מוקדם,

כי אמנם תמיד אפשר,

אבל זה כבר נהיה יותר קשה.

 

מהיום,

את לא רוצה מהם שום דבר-

את רוצה הרבה מאד- בשבילם.

סגור?

 

​תשאלי את עצמך,​

מה הדבר שאני לא רוצה שהילדים שלי

​יתקשו לעשות בגילי.

​דווקא ההתמודדויות שלך

​הם בדיוק אלו שתרצי לחסוך מהם.​

​ומה עם כל אותם דברים שאת דווקא טובה בהם?

​גם אותם אל תדרשי מהילדים,

​תעזרי להם ללמוד,

​תעשי איתם דרך.

​מסכימה?​