שוב לצעוק.
שוב להיכשל.
שוב לסיים את היום בתחושת אכזבה.
את רק רצית שיהיה טוב.
אבל משהו בדרך מתפרק. שוב.
אם היה לך עכשיו כפתור אחד,
שבלחיצה מחזיר את השליטה,
מוריד את הווליום,
ומחזיר אותך לאמא שאת רוצה להיות —
היית לוחצת?
את קמה בבוקר — עייפה.
עוד יום מתחיל — ואת כבר רוצה לראות אותו נגמר.
עוד לפני ששטפת פנים,
הספקת לשמוע את המריבה הראשונה.
את לא רוצה שוב לכעוס, שוב להרים קול —
וחוסר האונים גדול.
יש רגעים כאלה, עייפים.
שאת מנוהלת, נשטפת במורד הזרם —
וחושבת, בקצה המוח, על הילדים.
על איך שהם פוגשים אותך.
לא את האמא שרצית להיות.
לא אותך.
משהו בקשר בינכם — מתאמץ, לא יציב, דק ומתוח.
וזה לא כי את לא נותנת, או לא נותנת מספיק —
את נותנת הכול.
אבל מרוב רעש, עייפות, ריצות ומטלות —
את לא שומעת את עצמך.
ולפעמים… גם הם לא.
את לא יכולה להמשיך ככה.
וגם לא אמורה.
להיות אמא שמובילה, מחזיקה, נוכחת.
שיש לה כלים.
שיש לה כוח.
והדרך הזו אולי לא דורשת ממך
קורסים ארוכים, או שיחות של שעות.
רק כמה רגעים בשבוע
לעצמך.
מאחורי המריבות, ההתפרצויות, השחיקה —
יש נפש שמבקשת חיבור.
נפש של ילד. ונפש של אמא.
מועדון לכוחות הוא המקום שמלמד אותך להגיע לשם.
פותח לך גישה אל הנפש.
אל המקום שבו אפשר לדבר בלי לצעוק,
להניע ולהוביל לשינוי — בלי לאיים.
ולשחרר אותך מהמאבק המתמיד
אל אימהוּת שמחה, מדויקת ומובילה.
זה לא עוד קורס.
לא אתגר חד־פעמי.
זו מעטפת רכה, שקטה, שמתאימה את עצמה אליך.
מיילים קצרים. תובנות מדויקות.
כלים בגובה העיניים.
והכול בקצב שלך — בלי לחץ.
והכי חשוב — בלי הלקאה.
זו לא רק שיטה.
זו שפה.
שפת אם חדשה.
מוזמנת להצטרף לאלפי אימהות שכבר מדברות אותה.
מוכנה להחזיק את ההגה?
נשארתי עם פה פעור. באמת.
דאברושי יקרה – זה היה כאילו מישהו סוף סוף הדליק לי את האור. הצטרפתי למועדון ברגע שבו אמרתי לעצמי:
אני לא ממשיכה ככה. רוצה להיות אמא אחרת – רק לא יודעת איך. ותכל'ס?
אף פעם לא התחברתי לקורסים, לא נשאר לי זמן לנשום. אבל המועדון מושלם. המיילים הקצרים, הדיבור בגובה העיניים, ההרגשה שמבינים אותי — זה מה שעשה לי את השינוי. מילים מדויקות. כמו שכתבת במייל עכשיו – חמלה. אמונה. וכוח. אני מצליחה היום להסתכל לילדים בעיניים, לדבר אחרת ולהגיב אחרת.
וואו!!! בדיוק מה שהייתי צריכה ומחפשת כבר כמה שנים! הילדים שלי בולעים את הגישה שלך!!!!!!!
(תודי, הזוי...) לא יאומן איך באיזו מהירות הם קולטים, מאמצים ומיישמים את השיטה שלך — אפילו יותר ממני! זה מרגש אותי ברמות.
בתחילת המועדון ממש הרגשתי אווירה שונה בבית בשני וחמישי, והיום — השינוי מורגש גם בשאר הימים.
אין עלייך!!! תודה רבה!!!!!
ברור. המנוי חודשי, מתחדש, ובלי התחייבות.
רק תכתבי לנו – ואת בחוץ.
כל התכנים זמינים גם בחסימות כמו נטפרי,
ההרצאות מפגשי הזום החודשיים זמינים לך גם במערכת הטלפונית.
אם יש לך מייל וטלפון – את בפנים.
לא.
זו לא שיטה לתכנת ילדים.
זו גישה שמחוללת שינוי – בנפש.
של הילד. ושלך.
לא…
אבל כן.
הורות זה לא אירוע חד־פעמי.
זו דרך ארוכה — וכל שלב בה מזמן אתגר חדש.
והמועדון הוא כמו חדר כושר קבוע — שמלווה אותך בכל שלב.
שלוש שנים של תוכן. בלי קיצורי דרך. עם תוצאות.
כי שינוי לא עושים בבום.
אלא בטפטוף עקבי, כמו שאת תקבלי כאן.
כן, את תרגישי שינוי כבר מהמייל הראשון.
אבל מה שבא לאט — נבנה באמת.
נכון. אבל עד היום כל אותו החומר יצר שינוי? ככה שלא זה העניין.
כאן תקבלי מעטפת שלמה:
מיילים קצרים, שפה מגדלת, קו פתוח לשאלות,
וליווי שיחזיק אותך גם ברגעים הקשים.
והכי חשוב – זו שיטה שלא תמצאי בשום מקום אחר.
כמה שיותר מוקדם.
כי זו שפה שצריך ללמוד לדבר –
וכמה שתתחילי לפני, ככה תשתמשי בה בטבעיות כשבאמת תצטרכי.
יש לה. אפילו כמה.
אבל השיטה לא באה מהספרים.
היא באה מהשטח, מהניסיון, מהחיים עצמם.
והיא כתובה כך שגם אמא עייפה ומאותגרת תוכל לקרוא, לזכור – וליישם.
לפעמים – מהמייל הראשון.
ולפעמים – אחרי כמה שבועות של יישום.
אבל כל האימהות במועדון אומרות את זה בסוף:
“משהו השתנה אצלי. באמת השתנה.”
לא, המועדון נסגר לרישום בר"ה תשפ"ו.
הרגע הנכון הוא הרגע הזה.
הרגע לקחת את ההגה ולעשות שינוי אמיתי.
גם אני אמא. ואני יודעת מה את עוברת. נחשי איך?
כי גם אני עוברת את אותם דברים בדיוק.
ולא, הילדים שלי לא הפכו מלאכים, הם נשארו בני אדם,
שמביעים רגשות ולפעמים זורקים אותם, שרבים ומגיבים וחיים ומתקדמים.
אני מלווה אותם בדרך העצומה והעוצמתית הזו,
ומה שנותן לי כוח, הוא הידיעה
שאני מדוייקת להם והם מדויקים לי,
ההבנה שהעבודה המשותפת שעלינו לעשות,
גם היא מדוייקת ומה שנשאר לי זה רק... עוד קצת לדייק.
תזכרי, ברגעים של ניסיון, שהשם מחזיק ממך...בו בעת היא גם מחזיק אותך
את לא לבד אם אזכה להיות השליחה שלו לתת לך אני אדאג שגם תרגישי את זה.יחד איתך, ותמיד בדרך