הגענו ליעד.

יעד ושמו עבודה.

 

אולי חשבת תמיד שהיעד הוא 

להצליח,

להגיע,

להשיג.

 

אבל לא!

היעד שלך הוא לעשות דרך.

לא לסיים אותה!

כן, בדיוק הפוך ממה שהעולם חושב-

מטרת הדרך היא לא היעד,

מטרת היעד- היא הדרך עצמה.

 

אבל על מה?

על מה את צריכה לעשות עבודה?

 

כאן מגיע החלק הכי מרתק באישיות;

חלק האתגרים.

ולא, זו לא סתם מכבסת מילים,

לא לחינם אנחנו בוחרים 

לכנות חסרונות במילה 'אתגרים'.

 

פתאום ברור לנו שקושי או אתגר,

חיסרון בשפה הרגילה,

הוא בעצם הפרוייקט שלנו,

אחת הסיבות להימצאותנו כאן בעולם.

 

תחשבי שאת מעסיקה עובדת במשרה בכירה,

משלמת לה משכורת,

אבל לא נותנת לה שום דבר לעשות…

יש מצב כזה?

 

ה' לא הוריד לעולם הזה נשמות

בלי משימות!

 

המשימה היא להכיר בזה 

שאתגר הוא קושי שקיבלנו,

בדיוק כמו שקיבלנו את הכישרונות,

ואחר כך, כמובן-

לפצח אותו, להתמודד,

לנתב, לעבד.

 

כי לא כל אתגר דורש את אותו סוג עבודה.

 

יש אתגרים שהעבודה

היא להשלים איתם.

יש כאלו שהמשימה היא להשלים אותם!

ואם תשאלי אותי,

גם כדי להשלים חיסרון,

צריך לעשות איתו שלום רגע לפני.

אבל זה כבר לא לכאן…

 

אני רוצה לעשות איתך צעד נוסף,

ולספר לך כמה חשוב לשנות הסתכלות

על אתגרים

דווקא מול הילדים שלך,

ואפילו לתת לך מתנה משמעותית!

אבל רגע לפני –

משפט הכוח השבועי:

 

כשאת מבינה שחסרון הוא אתגר

את כבר מתחילה לראות אור

מה שצריך כעת הוא,

את האתגר הזה… לפתור.

 

​

ועכשיו- לעניין שלשמו באמת התכנסנו כאן-

הילדים שלנו.

 

זה לא סוד

שלילדים שלנו יש אתגרים.

הם לפעמים מבולגנים,

או מעופפים,

שוכחים או כועסים,

הם לא תמיד מדברים בכבוד,

והרבה מדי פעמים- 

לא רוצים לסדר ולעבוד,

קשה להם לקום בבוקר,

או להירדם בלילה,

מציקים להם התוויות של הבגדים,

או שהם עצמם מציקים שלאר הילדים,

הם יכולים לשקר ולקחת כסף מהארנק…

בקיצור,

לגדל ילדים זה אתגר ענק!

 

רק מה?

האתגר האמיתי הוא 

לעזור להם לגדול,

בלי להקטין אותם,

בלי להקטין את הערך העצמי שלהם,

בלי להזיק לקשר ביננו לבינם.

 

האתגר האמיתי הוא 

ללמד אותם להשתנות,

בלי לתת להם הרגשה

שהם לא מספיק טובים.

חתיכת אתגר, כבר אמרנו.

 

עכשיו,

בואו נדבר רגע גלויות.

מה קורה אם אנחנו לא מצליחים???

מה קורה אם אנחנו כן מקטינים???

 

לא, זה לא נגמר בבכי בלילה על הכרית,

אפילו לא בדמעות מול המטפלת הרגשית.

 

אני אספר לך מה שאני יודעת,

מהמציאות שאני רואה סביבי.

אלו דברים קשים,

שאני בדרך כלל נמנעת מלדבר עליהם,

אבל אני מרגישה שאין מנוס.

 

ובכן, לא להקטין ילדים-

זו לא המלצה לחיים טובים יותר,

זו קריאת אזהרה מתוצאות קשות מאד!

 

להקטנת ילדים,

והדבר מוכח מחקרית,

(ואני לא צריכה מחקרים כדי להאמין בזה,

אני רואה את זה קורה כל יום!)

יש השפעה עצומה על

החוסן הרגשי והנפשי של הילדים בעתיד.

נכון,

תודה לה', לא כל הילדים ינשרו מהדרך,

לא כולם יגיעו למצבי קיצון,

אבל 

כל ילד שחווה הקטנה מתמשכת בילדותו,

יתמודד בעתיד עם קושי רגשי עצום.

כזה, שאפילו טיפולים רגשיים מסיביים לא יוכלו לרפא.

 

אני לא רוצה לשמש נביאת זעם,

ובטח לא להחליש הורים,

רוצה רק להניח אמת גדולה בינינו:

יש דרך למנוע את הכאב הזה!

 

קל יותר לגדל ילדים חזקים,

מלתקן מבוגרים שבורים!

 

אם הוקטנת בילדותך,

את יודעת עכשיו מצוין על מה אני מדברת,

אם לא-

תצטרכי להאמין לי…

 

לאחרונה נחשפתי למקרים לא פשוטים בכלל,

שהניעו אותי להסיר את הכפפות

ולכתוב לך את המייל הזה.

 

אבל אני לא משאירה אותך בלי פיתרון!